שירת העשבים / נעמי שמר (עפ"י רבי נחמן מברסלב)
דע לְךָ, שֶׁכָּל רוֹעֶה וְרוֹעֶה
יֵשׁ לוֹ נִגוּן מְיֻחָד מִשּלוֹ,
דע לך שֶׁכָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב
יֵשׁ לוֹ שִׁירָה מיֻחֶדֶת מִשלוֹ,
וּמִשירַת הָעשָׂבִים
נַעֲשָׂה נִגוּן שֶׁל רוֹעֶה.
כַּמה יָפֶה, כַּמָּה יָפֶה וְנָאֶה,
כְּשֶׁשוֹמְעִים הַשִּׁירָה שֶׁלהֶם;
טוֹב מְאֹד לְהִתְפַּלל בֵּינֵיהֶם ,
וּבְשִׂמְחָה לַעֲבֹד אֶת הַשֵם,
וּמִשירַת הָעֲשָׂבִים
מִתְמַלֵּא הַלב וּמִשְׁתוֹקֵק.
וּכְשֶׁהַלֵּב, מִן הַשִּׁירָה מִתְמַלֵּא,
וּמִשְׁתוֹקֵק אֶל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל;
אוֹר גדוֹל, אֲזַי נִמְשַׁךְ וְהוֹלֵךְ
מִקדֻשָּׁתָהּ של הָאָרֶץ עָלָיו,
וּמִשירַת הָעֲשָׂבִים
נַעֲשָׂה נִגוּן שֶׁל הַלב
מקורות נוספים להעמקה:
מהפכת היובל – זאב ז'בוטינסקי
על פי התוכנית שבמקרא, ישמרו חיי הכלכלה וגם לאחר היובל על חופש מלא של שינויים נוספים. בני אדם יוסיפו לבקש עצות, לחבל תחבולות, להיאבק, להתחרות; חלק מהם יתעשרו, וחלק מהם יתרוששו; החיים ימשיכו להתנהל כמו זירת התגוששות, ששם אפשר לנחול מפלה ונצחון, להראות יזמה ולהכשל בה או להצליח.
חופש זה יוגבל על ידי שני סייגים בלבד: הסייג האחד (או ביתר דיוק: מערכת סייגים שלמה) פועל בכל עת ובלא הפסק: יום אחד בשבוע אסור לעבוד, את פאת שדהו ואת עוללות כרמו יעזוב אדם לעניים, ייגבה מעשר כ"קודש לה'".
… הסייג השני, או ביתר דיוק: הסם – שכנגד, למשטר החופש הכלכלי, הוא היובל. דומה, גרזן ענקי חולף כסופה מפרק לפרק מעל ליער בני האדם, וכורת את כל אותן הצמרות שגבהו מן הרמה הממוצעת; בטלים החובות, אדם שנתרושש מחזירים לו את רכושו, המשועבד נעשה בן חורין; שוב מתכונן שיווי משקל;
התחילו במשחק מראשיתו, עד להפיכה חדשה…לו הייתי מלך, מחדש הייתי את פני ממלכתי על פי תורת היובל, ולא על פי תורת הסוציאליזם. (זאב ז'בוטינסקי, כתבים, חלק ט',אומה וחברה, עמ' 173-180)
א. מהו החופש הכלכלי המלא שמבקש זאב ז'בוטינסקי לשמור? כיצד יוגבל חופש זה?
ב. על איזה יסוד מקראי ומסורתי נשען זאב ז'בוטינסקי?
ג. מדוע אין נשען ז'בוטינסקי על מוטיבים מדתות אחרות?
הרב שמשון רפאל הירש
בקיום מצוות השמיטה מודיעה אומה שלימה לעולם כי ארצה לה', והוא אדונה האחד והיחיד והאמיתי; בשנה השביעית היא מושכת את ידה מלהשתמש בזכות בעלותה על האדמה, וברגש של כניעה היא מחזירה את אדמתה לאדון הארץ. בעשותה כן היא מכריזה על עצמה כעל "גרים ותושבים" על אדמתה שלה, ומיד ירכינו גאים ראשם. גסי הרוח שהיו יושבים בטח על אחוזותיהם, והיו נוהגים במחוסרי רכוש באטימות הלב ובהרמת ידיים, – עתה ינהגו דרך חסד ואהבה בגרים ובעניים, וגם חיית השדה תיחשב כיצור בעל זכויות, כי אכן אחת היא אדמת ה', שעליה כולם יושבים יחד.
(פירוש רש"ר הירש לתורה, ויקרא כ"ה)
א. מה מודיעה מצוות השמיטה לעולם?
ב. כיצד מודיעה האומה היהודית את הודעתה?
ג. מהן ההשלכות של הודעה זו על בני העם היהודי?
ד. האם השמיטה היא עניין יהודי בלבד? נמקו.
לעשות את השמיטה – פרופ' דב רפל
עלינו ליצור סביב מצוות השמיטה את ההווי אשר יבטיח שהמצווה וקיומה ייהפכו לנחלת הכלל ויתמידו לדורות.
ברור, שאם קיומה של מצוות שמיטה ימשך מתוך אטרופיה של היתרים (הסדרים הלכתיים שונים), לא יאריכו ימיה ולא יגדל כבודה אפילו בעיני עצמנו.
עלינו להבטיח למצווה זאת קיום מכובד, ולו גם בדברים שאינם מגופה של המצווה, אולם המשתלבים יפה עם המצווה ואשר קיומם כעת, בתנאינו המצומצמים, יגדיל את הכוסף אל קיומה במילואה…
מצוות השמיטה צופנת ערכים דתיים, חברתיים, תרבותיים ומדיניים רבים וחשובים… היא עשויה להיהפך לאחד הנכסים החשובים ביותר בתרבות היהודית. מתפקידנו להתאמץ להקנותה לעולם החיצוני ולדורות שיבואו אחרינו.
אולם, מתחילה עלינו להקנות אותה לנו לעצמנו, להעלותה ולשכללה תוך הניסיון בחברתנו אנו וסוף הכבוד לבוא.
(פרופ' דב רפל, שמיטה – מקורות, הגות, מחקר, האגף לתרבות תורנית, עמ' 52-53)
א. מה הבעיה של ה"היתרים" בשמיטה? ,כיצד ניתן להתמודד עם בעיה זו?
ב. על פי הידוע לכם, מדוע "מצוות השמיטה… עשויה ליהפך לאחד הנכסים החשובים שבתרבותנו"?
ג. האם פרופ' רפל מתנגד ל"היתר המכירה" מן הבחינה העקרונית? נמקו.